שיפוץ רהיטים

שיפוץ רהיטים שנלמד בסדנה הינו למטרות הנאה. בבית המלאכה מגיעים המשתתפים ללמוד את מלאכת השימור תוך כדי עבודה על רהיט משלהם. כמו שתלמידים מגיעים אלי לבית המלאכה, כך אני מבקר בבתי מלאכה אחרים לצורך לימוד והררחבת הידע. זאת מעבר לתוכנית הלימודים וההכשה היסודית אותה עובר כל משמר. כיום, בכל מדינה מערבית בה העיסוק בשימור הופך למקצוע על המשמר לדווח לאגודת המשמרים בארצו מהם תוכניותיו להרחבת האופקים שלו, להתעדכנות בנעשה בתחום בעולם בשנה הבאה.

בתום השנה עליו לדווח מה מלד ובאיזו מסגרת. האם יישם את הנלמד, כיצד והיכן. זו מערכת נפלאה שמכיחה את המשמר המקצועי להפוך למקצועי ומעודכן עוד יותר. אחת לשנתיים מזה 6 שנים אני משתתף בכנס וסדנה שמארגנת קבוצת משמרים של עץ ורהיטים באמסטרדם. הקבוצה שנקראת Stichting Ebenist מצליחה למשוך אליה רסטרטורים של עץ ורהיטים מכל העולם. נכון להיום אין אף מדינה אחרת בעולם שמצליחה לייצר כזו התמדה של משתתפים מתחום שימור העץ.

הכנס האחרון לדוגמא התקיים ברייקסמוזאון שבאמסטרדם. המוזיאון נפתח באפריל 2013 לאחר 10 שנות שיפוצים. חלק מן הכנס התקיים ב"אחורי הקלעים" של המוזיאון. משמרים של עץ קיבלו את פני המשתתפים בגלריות עצמן ופתחו את הרהיטים ואיפשרו מבט מקרוב ומתוך הקרביים של הרהיטים המרהיבים הללו. למוזיאון אוסף נדיר של רהיטים מעניינים החל בסוף המאה ה17 ועד 1900. הכנס האחרון (11/2014) עסק בפינישים שקופים של רהיטים בין 1650 ל1950. השתתפו בו מרצים מהולנד, ארצות הברית, אנגליה, איטליה, צרפת, אוקריינה ועוד. הדוברים היו משמרים, אוצרים, חוקרים, כימאים, היסטוריונים, תלמידים ועוד. הם הגיעו ממוזיאונים, מרכזי מחקר, אוניברסיטאות, מעבדות ועוד. היה מעניין.

היה מעניין לראות לדוגמא שיש 3 מוסדות שונים באירופה שחוקרים בה בעת את המתכונים המיוחדים לגימור רהיטים, פרטי עץ, כלי נגינה ועוד ב300 השנים האחרונות. כולם מקימים מערכות להנגשת המידע אונליין לכל דורש. החוקרים בודקים מתכונים ממקורות ספרותיים היסטוריים. הם בודקים גם את הזמינות של חומרים אורגניים ואנאורגניים במאות השונות. מה היה מקור שעוות הדבורים, היכן השיגו אתנול ובאיזה בתי מלאכה היו משתמשים בכספית וזהב לציפוי פרזולים מברונזה.

אחרים משתפים בממצאים ובמסקנות שלהם מעיבוד המידע בטכנולוגיה מתקדמת על הידרדרות של חומרים שונים. מה עמיד יותר, מה פחות. היה מעניין לגלות מחקר שעשו צוות משמרים של עץ ברייקסמוזיאון על גימורים של רהיטים שמוצגים כיום במוזיאון. הם חיפשו רהיטים עם גימור מקורי.

בתחילת דרכו של מקצוע השימור לא היתה הרבה מודעות לאיכות של "גימור מקורי" על רהיטים. בין 1800 ל1900 ה"משמרים" שעבדו על שרהיטים המדהימים מן המאות ה18 וה17 נדרשו לספק למוזיאון רהיטים שנראים טוב. לא בלויים. לכן ברוב המקרים הגימור המקורי הוסר ובמקומו יושם הגימור שהיה נהוג באותה עת, בדרך כלל מדובר בפוליטורה (שרלק). רבים מן הגימורים המקוריים היו עם שעווה או שמן ושילובים משילובים רבים, כפי שניתן למצוא במתכונים של אותה עת.

את הלימודים שלי עשיתי בפלאצו ספינלי בפירנצה איטליה. אך את רוב הידע הבסיסי שלי רכשתי בעבודה עם משפחה של משמרים באלטרו ארנו שבפירנצה. כל יום מאז שעזבתי את פירנצה אני ממשיך ללמוד. אני קורא, אני מבקר את המורה הניצחי בפירנצה, כל רהיט פשוט או מורכב מלמד אותי שעור חדש על שיטות עבודה בבתי מלאכה שונים בעבר. ספרים, אינטרנט, קבוצות דיון, מאגרי מידע למשמרים, כנסים וסדנאות הם מקורות מצוינים להמשיך וללמוד. לתמיד. בכנס באמסטרדם השנה יצאה הודעה שאולי תהיה סדנה מיוחדת של מספר ימים על "מגירות". מגירות! מכל העולם. מארונות. נסתרות. סתם מגירות. עם זנב יונה. עם מחברים נסתרים. ועוד ועוד. מרגש. נכון?