חידוש רהיטים

באמצע נובמבר השנה השתתפתי בהשתלמות של רסטורטורים ברייקסמוזיאון באמסטרדם. הנושא היה "פינישים של רהיטים ועץ - עבר, הווה ועתיד". את ההשתלמות אירגנה קבוצה של משמרים מהמוזיאון בהם פול ואן דיון, מנהל המעבדה לשימור עץ.

איש גבוה ומקסים שתמיד מוכן לשתף את המבקרים בפרויקט עליו הוא עובד. השנה הוא סיפר בהרצאה שלו על פרויקט של המוזיאון לחקר פינישים מקוריים של רהיטים שנמצאים בתצוגה בגלריות או במחסנים של הרייקסמוזיאון. הוא סיפר שהיה לצוות שלו קושי רב כי הם מצאו רק פריטים בודדים עם גימור מקורי. עובדה המעלה את השאלה - איפה הפינישים המקוריים?

ובכן, מסתבר שבתחילת דרכו של מקצוע השימור נעשה עוול גדול לרהיטים רבים. הפיניש שלהם הוסר במקרים אחדים ובאחרים פשוט נבנה פיניש חדש על גבי הישן. כיום קיימת מודעות לערכם ההיסטורי של גימורים מקוריים. הטכנולוגיה כיום מאפשרת לבחון את המתכונים שהרכיבו את השכבות השונות המצפות את הרהיטים, מתי ואיך יושמו.

וכך לגלות לנו, הרסטורטורים של היום את היסטורית השימור של הפריטים. רהיטים שנוצרו על ידי בתי מלאכה במאות ה17 וה18 באירופה בכלל ובאמסטרדם בפרט כללו בעלי מקצוע רבים. בית מלאכה סטנדרטי כלל כמה עשרות בעלי מקצוע ביניהם מומחה למבנה, מומחה לשיבוץ, מומחה להכנה ויישום של מתכוני גימור, מעבד מתכות, מצפה מתכות, גלף, חרט ועוד רבים.

עם התפשטות האירופאים לטריטוריות בעולם החדש הגיעו לשווקים חומרים אקזוטיים כמו שריון צב, שנהב, עצים שונים ועוד. התמחויות בעיבוד החומרים החדשים התפתחו בערים הגדולות במערב אירופה, בפריז, באמסטרדם, באנגליה, בפירנצה. צוותים של מומחים עבדו יחד לבנות יצירות אומנות מדהימות עבור בתי מלוכה ועשירי העיר. בהולנד לדוגמא ניתן למצוא את הרהיטים הללו במוזיאונים גדולים כמו הרייקסמוזיאון, בבתי התעלות (Canal houses), וברבים מהמוזיאונים הקטנים בעיר.

פול וחוקרים אחרים מצאו גימורים שכללו בין היתר שמנים, שעוות דבורים ודקלים, שרפים מעצים שונים ועוד חומרים חלקם אקזוטיים יותר וחלק פחות. מהו הערך של גימור מקורי? מדוע הסירו אותו "משמרים" של רהיטים במאה ה19? בתי המלוכה, בתי העשירים ופרנסי העיר רצו לשמור על המראה המרשים של יצירות המופת העתיקות שעוטרו בשריון הצב, אם הפנינה, הפורניר האקזוטי. ולכן נדרשו בעלי המלאכה של המאה ה19 לחדש את הגימור של הרהיטים. כך ברבים מן הרהיטים מן המאות ה17 ו18 נמחק כמעט כליל הגימור המקורי.

עם התפתחות מקצוע השימור ניתן כבוד רב גובר והולך לשיטות עבודה מקוריות כמו גם לשימוש בחומרים של אותה עת. במקצוע כיום כבר נהוג להקפיד לגלות האם נמצא גימור מקורי, ואם כן לבחון היטב האם בכלל כדאי לשנות את הגימור למען צרכים אסטתיים בלבד.

אם המשמר אינו בטוח שההתערבות שלו תהיה רוורסבילית, אם חקר הפריט והגימור שלו אינו מצביע על דרכי התערבות חד משמעיים לצורך הארכת חייו של הפריט אז עדיף לא לעשות כלום. Less is more במקרה הזה. בסופו של דבר מטרת השימור היא שמירה על החפץ או רהיט כדי לעצור את ההדרדרות של החומר ככל שניתן מבלי לשנות אותו. מרגע שהתערבנו וביצענו עבודה על הרהיט מבלי לשמור על הקיים כבר יצרנו יצירה חדשה. לא מקורית. ישנה מערכת שיקולים שמערבת את המשמר, האוצר, הלקוח או המוזיאון ומעל הכל מערכת הכללים של האתיקה של השימור.

הטכנולוגיה בה משתמשים לחקר הרהיטים כיום היא מאוד מתקדמת. היא מאפשרת ראיה לתוך רהיטים, לבחון את הרכבם של חומרים בפנים ועל פני הרהיטים. אך מהו ההרכב המקורי של החומר? האם שמן על עץ אלון נראה בכלים הטכנולוגיים של היום כמו שמן שיושם על עץ אגוז? האם לאחר 300 שנה התרכובת נראית אחרת? כיצד נדע מן המתכון המוצע בספרות מה היתה רמת זיקוק השעווה המסוימת בה השתמשו במקור? לכן, במקום בו נותרים סימני שאלה כדאי לעיתים להמתין לטכנולוגיות שעדיין לא קיימות לחקר חומרים אורגניים ואנאורגניים את האפשרות לגלות ולספר לנו פרטים נסתרים בעתיד. בסופו של דבר, יתכן שאם נשמור על רהיט עוד כמה שנים, נוכל לכבד את המקוריות של הגימור שלו בעזרת טכנולוגיות חדשות.