על רסטורציה - שחזור רהיטים עתיקים

רבות נכתב אודות אומנות שחזור רהיטים - רסטורציה. בדרך כלל היא מתוארת כגוף הידע שעובר מאב לבנו, ממאסטר לשולייתו ומאמן לתלמידו. זהו ההבדל העיקרי בין רסטורציה לשימור. תפקידם של הרסטורטור והמשמר גם יחד הוא לשמר את הנכסים התרבותיים תוך הקפדה על עבודה לפי קוד אתי. שיטות העבודה יכולות להיות זהות בהשלמה של חלק חסר או שבור, אך הרסטורטור יבצע את התיקון תוך נסיון לטשטש את ההבדל בין החדש לישן בעוד שהמשמר עלול אף להבליט את השוני בין השניים. עבודה עם חומרים הפיכים הינה אחת מאבני היסוד לעבודתם של המשמר והרסטורטור.

רסטורטורים מחולקים בדרך כלל לקבוצות של חומרים (עור, זכוכית, עץ או ברזל לדוגמא) או לפי סוג הפרט (תמונות, חפצי אומנות ורהיטים לדוגמא).

כיצד רסטורציה, שחזור רהיטים מתבצעת?

נקודת העניין המרכזית כאן היא עץ, ריהוט עתיק ויישום טכניקות רסטורציה מסורתיות בעבודה על פריטים אלו. כאן ניתן לתהות: האם רסטורציה מעלה או מורידה את ערך הפריט? תלוי. ראשית, האם העבודה מתבצעת על ידי רסטורטור מוסמך? האם הרסטורטור מנסה להגביל את התערבותו למינימום הדרוש על מנת שהפריט המוגמר לא יראה כאילו זה עתה יוצר? למעשה, התערבות יתרה בתהליך שחזור רהיטים עלולה אף להפחית את ערך הרהיט עד לעשירית מערך השוק המקורי שלו. לעין בלתי מקצועית הרהיט יכול להיראות טוב, אך האמת נמצאת בפרטים: שימוש בחומרים ההפיכים המתאימים, הגבלת ההתערבות המאסיבית למינימום הניתן, תיעוד מדוקדק של המחקר הנעשה על פריט בעבודה כמו גם תיעודו לפני, תוך כדי ואחרי רסטורציה והמלצות כיצד להמשיך לשמור על הרהיט או הפריט לאחר סיום עבודת הרסטורציה.

יתכן שעובי הפורניר של שידה שיוצרה במאה ה 18 היה 3 מ"מ בעקבות קשיים טכנולוגיים של אותה עת (העיבוד המודרני של עץ היום מאפשר ייצור של פורניר בעובי 0.6 מ"מ). במידה ופריט זה היה בשימוש ב 200 השנים האחרונות והוא גם עבר רסטורציה מספר פעמים, יתכן והפורניר איבד מחצית ואף יותר מעוביו כך שחלקיו הפנימיים של הרהיט העתיק יהיו חשופים. רסטורטור מקצועי יתערב מינימלית במקרה שכזה וישמר את הגימור הקיים במקום להחליפו בחדש, תהליך שעלול להתגלות כהרסני ובלתי הפיך במידה ונעשית התערבות מאסיבית מדי שמטרתו בסופו של דבר שחזור רהיטים.