רסטורציה לריהוט עתיקשולחן עבודה אמריקאי
שמש וכלבים הם שני דברים מאוד אהובים עלי. בארץ יש לנו הרבה משניהם וזה טוב ובריא. לרהיטים לעומת זאת, בעיקר כאלו שהגיעו מארצות עם פחות שמש ועם כלבים מעט יותר מחונכים, זה פחות בריא.
שולחן העבודה הזה עבר תלאות רבות עד שזכה לכבוד הראוי לו בבית המלאכה שלי.
לרוב ברסטורציה נעשה מאמץ רב לשמור על הקיים ורק במידה שאין ברירה מחליפים חלקים ישנים בחדשים. כך היה המקרה בשולחן הזה. הכלבה המשפחתית האהובה לעסה את תחתית הרהיט עד שלא ניתן היה לשמור עוד את החלקים האכולים. בנסיון לשמור אמונים למקור נשתלו חלקי עץ מהגוני חדשים בתוך הישנים כך שלא ניתן היה להבחין בין חדש לישן.
עצים וגימורים קלאסיים משתבחים עם השנים. ההיסטוריה של הרהיט ניכרת היטב בדרך שבו העץ מתיישן, נושם, באופן שבו הצבע מעמיק בצורה שאף קורת עץ חדשה לא יכולה להיראות כשקונים אותה במחסן העצים המקומי. גם מניפולציות של צבע, כימיקלים, וחשיפה למזיקים ופגעי הטבע בצורה מבוקרת לא יביאו לאופי המיוחד של עץ עתיק. כל זה נכון במידה והרהיט לא נחשף לתנאי אקלים קיצוניים.
לעיתים העץ שומר על האופי העתיק שלו בעוד הפוליטורה שלו משנה גוון לגמרי. כך המקרה ברהיט הזה. חשיפה ממושכת לשמש ישירה והרבה אור גם אם לא ישיר משנה את צבע הפוליטורה מגוון כתמתם עמוק לצהוב בהיר. כמובן שסוג העץ מתחת, מהגוני במקרה הזה, מוסיף גוון משלו. אך זה יכול להיעלם לגמרי תחת שכבת הפוליטורה ה"צרובה" מקרני השמש.
נקיון יסודי של הרהיט והכנת העץ לפוליטורה בעבודת יד הבטיח את חשיפת הטקסטורה היפיפיה של הפורניר שהיה מתחת. שעות מרובות של פוליטורה נדרשו להבאת שולחן העבודה לרמת גימור כפי שהיה במקור. עדיין עם תווי האופי המקוריים שלו - שריטה כאן, שקע קטן פה, אולי עקבות של שן נושכת של הכלב האהוב. בכל זאת, צריך לחגוג את זכר הכלבה האהובה.
עכשיו אפשר להתרכז בעבודה.
|
